הם ביקשו בת מצוה אחרת.
מיוחדת.
ובצדק;)
שתהיה עם ערך. הרבה ערך.
ותוכן.
בת מצוה שתשקף אותם.
ישבנו ביחד, עם המשפחה,
הבנו מה אנחנו רוצים, מה חשוב לנו.
התלהבנו.
ואז יצאנו לדרך.
האתגר הראשון היה למצוא מקום.
לא שגרתי. לא אולם רגיל. מקום שישרת את המטרה.
חיפשנו, ביקרנו, בדקנו, ומצאנו.
משם המשכנו בדרך.
דרך של 10 חודשים מהנים (היא לא אוהבת להשאיר דברים לרגע האחרון 
דרך של חשיבה על הפרטים הקטנים, עם ההתלהבות הזו שהולכת וגוברת ככל שמעמיקים וחושבים על עוד ועוד רעיונות יצירתיים…💡
איך נעצב את השולחנות באולם, מה נחלק לאורחים ביציאה,
איך נתאים את ההזמנה לקונספט,
ואיך נביא לידי ביטוי את התוכן, כך שיצאו עם מסר
וחיוך על הפנים…
יצרנו פינת צילום עם בגדים מפעם ופריטים אותנטיים כדי להכניס עוד יותר את האורחים לאווירה – "הצלמניה של מיה" – עמד שם צלם מגנטים וחילק לכל אחד מזכרת במתנה.
(גם הבגדים שלבשו בני המשפחה היו וינטאג', בהתאם לתקופה;)
כבר בכניסה, כשפגשו האורחים את המארחת,
סמן המקום היה הפתעה משמחת – מזוודת מסע קטנה מקרטון, עם משהו בפנים שמסמל את התקופה שלתוכה אנו עומדים כעת לצעוד.
ולקחנו את האורחים איתנו למסע אחורה בזמן לתקופת קום המדינה – בסיור מודרך עם שחקנים מקצועיים.
לאחר מכן הם נהנו מקבלת פנים עשירה,
ואז נכנסו לאולם, שלא נראה גרנדיוזי, אבל היה מעוטר בקנדלברות זהב עם פרחים עדינים בוורוד, ונרות.
דרשת הבת מצוה, עליה עבדה המשפחה רבות, שילבה גם היא בתוכה פריצה של שחקנים מקצועיים בדמויות ברוח התקופה אשר לימדו על הדרך איך זה היה לחיות ככה, פעם, בתקופת קום המדינה.
גם המצגת היתה מעניינת ומצחיקה,
והראתה את המסע הפרטי שעברה מיה עם משפחתה. את ההכנה הלימודית והערכית שהיא קיבלה, בחודשים שהובילו לבת המצוה.
ולבסוף, כי כמעט אי אפשר בלי,
הוצג שולחן מתוקים מיוחד, שבמרכזו מכונת כתיבה עתיקה, שהיתה של סבא – שהלך לעולמו רק מס' חודשים לפני, והיה חסר כל-כך.
למכונת הכתיבה צורפו מיניאטורות מגניבות של מצלמות עתיקות, טלפונים מפעם ופטיפון:)
לצד כוסות תה אנגלי מלאות בממתקים בצבעים מתאימים.
מיה לא רצתה הרבה ריקודים. שזה לא יהיה העיקר.
אז הפכנו את סבב הריקודים הרגיל, לחגיגת הורה במעגלים!
וכשיצאו האורחים מהאולם, חיכתה להם בחוץ עמדת תה אנגלי מעוצבת, עם הסבר על מנהג ה-tea time , קוביות סוכר, מארז קטן לדרך, ועוגיות להשלמת החוויה.
וזהו!
אנחנו אחרי!
10 חודשים של השקעה ומחשבה וריצות,
שהיו שוות כל רגע….
ואין על ההרגשה הזו, כשהאירוע מאחורינו:)
שהצלחנו. ונהננו. והכל זרם כמו שצריך,
לפי לוחות הזמנים שקבענו. ומחקנו. ותיקנו. ודייקנו.
מזל טוב משפחת גולובינסקי היקרה,
שתמשיכו לחנך את ילדיכם הנהדרים בדרך ארץ,
באהבה ונתינה,
ושיגדלו להיות מלח הארץ ודוגמה לסביבה.
תודה לדותן, לזוריק, ולצוות המקום,
לנתי הצלם ולצוות עימו,
לענת המדהימה וצוות השחקנים שלה,
ולכם – המשפחה……
צילום: Nati Noot Cohen
הפקה ועיצוב: Inbal Edel